הירח החדש של אדר ב' מגיע ביום א' הקרוב, ה10.3 בשעה 11:00 באחוזת הירח פורבה בהאדרפאדה על גבול דלי-דגים הוודי, בנוסף למפגש השמש והירח גם ונוס ושבתאי מעורבים במקבץ ראש החודש הנוגע להתנהלות לבנו אל מול הקולקטיב.
מאז ינואר 2023 כל פלנטה שחולפת בביתו האוירי של שבתאי נאלצת להתמודד עם משקלה הכבד של האחריות שעליה לקחת בעזרתו, כל אחת ומשמעותה. השמש והירח במפגשם מגלמים את סנכרון הנשמה והנפש שנועד להוביל לזריעת כוונה נקייה וברורה לחודש החדש שנפתח, נוכחותו של שבתאי פחות קשה עבור הירח שמתאים את עצמו לחלוטין לטבע המזל בו הוא חולף ומשום שדלי הוא ביתו ומשרדו של שבתאי הירח ונפשנו יסתגלו בקלות רבה יותר למגבלות ולעיכובים שצפים בגופנו הרגשי והמנטלי.
השמש עם זאת היא אויבת טבעית לשבתאי, הרצון של הנשמה לקבל את מלוא הפוקוס ו"למלוך" על חיינו מתנגש עם טבעו המסור של שבתאי המלמד אותנו שעל מנת לצמוח לתוך סמכותנו ואחריותנו האישית עלינו לעבוד קשה, בהתמדה ולאורך זמן רב.
זריעת הכוונות של אדר ב' מגבילה את נשמתנו ברמה מסוימת על מנת לאפשר לנפשנו לקחת את המושכות, פורים שהוא הירח המלא אליו אנו מכוונים הוא חג בו עלינו לטשטש את ההבדלים בין דברים שונים במהותם ובזאת להביא לביטוי את מציאות האחדות הרוחנית הנסתרת בה כל הבריאה שרויה בכל עת (דגים).
הירח הוא תגובתנו הפנימית למציאות החיצונית, השמש אם זאת היא נקודת המוצא ממנה אנו מתחילים הכל בחיינו, היא הנשמה ומכאן החלקיק הנפרד שבנו, זה שמבדיל אותנו מהמציאות החיצונית ומבקש להשפיע עליה.
ביטול ה"עצמי" הוא בדיוק שלב המעבר ממזל דלי לדגים, באחוזת הירח האחראית על גבול זה נפגשים המאורות וזורעים כוונתם - פורבה בהאדרפאדה היא אחוזת הירח השלישית של יופיטר ומסמלת את הצעד האחרון בדרכו של הגורו/האני הגבוה, הבחירה החופשית וההתמודדות העמוקה והישירה ביותר עם יצר הרע.
מפגש מאדים וונוס בגדי (22.2) נרגע וונוס שהתקדמה לדלי גם נופלת להשפעתו של שבתאי בירח זה, יכולתנו למדוד את הקשבתנו ללבנו וערכינו דווקא מרוויחה מהאיטיות השבתאית שמזכירה לה מהו ההגיון מאחורי הגבולות שמשאביה זקוקים להם ברמה החומרית, הרגשית או האנרגטית המלאה - כשונוס הנוגעת למשאבינו חולקת מרחב עם שבתאי אנו נדרשים לחדד את אחריותנו האישית על סיפוקנו מחיינו, ממשאבינו הבסיסיים המקיימים וממשאבינו המנטליים המעשירים. ונוס היא שפע ושבתאי הוא מחסור, היא הנסיכה והוא המשרת - תחת השפעתו של אדון הקארמה לבנו מוצא את סיפוקו האמיתי בעזרה לאחר ובביטול ה"עצמי", וכשאיננו מסכימים לעשות זאת צינור השפע נסגר, והרי עם שבתאי הוא מלכתחילה מטפטף.
הירח היופיטרי החדש מציב בפנינו בחירה, האם כניסתנו למבחן מול יצר הרע נעשית מתוך תחושת חוסר או שפע? האם אנו ממוקדים בפנימיותנו במה שאיננו או שאנו רואים את היש ומכוונים הלאה בהתאם?
עלינו לגשת למערכות היחסים הקרובות שלנו (עם נשים במיוחד) עם יד פתוחה המקבלת כל חוויה כמתנה המאפשרת בדרכה ניקוי רגשי ו"פינוי" של הסבל.
אם נכנס בחודש אדר לקוטביות הטוב והרע, אני והאחר, נאבד את הכיוון בים העמוק והמסתורי של הדגים, ההקשבה ליצר הרע תתבטא כשחייה מפרכת ומבלבלת בניגוד מוחלט לכל זרימה במרחב התת קרקעי, הרגשי והקולקטיבי.
עלינו למצוא את דרכנו האינדיבידואלית לפלס את דרכנו במציאות נטולת הגבולות של אדר ב', דבר שמצריך מאיתנו ללמוד מתי השחייה נגד הזרם הכרחית ונכונה ומתי היא מרחיקה אותנו מהמטרה.
בראש חודש זה המטרה היא גילוי והעמקת הבנתנו את הקוטביות האישית שלנו, מתי אנו שוחים למעלה ומתי למטה? הכוונה להבין טוב יותר ברמה הרעיונית והמעשית את גבולות לבנו תומכת בחקר עולמנו הפנימי, התפתחות התבונה האישית שלנו היא מתנתו של יופיטר ופורבה בהאדרפאדה מציבה מבחן קריטי לנפש האנושית שתכליתה מלכחתילה להוות גורם מתקן בבית הרפואה של עולם העשייה עבור הנשמה. הנפש היא זאת שצריכה לבחור, הנשמה בחרה את בחירתה ברגע שהתגלגלה ומאותו רגע תפסה במובן מסוים את המושב האחורי של תודעתנו השלמה. החלשת השמש על ידי שבתאי מגיעה בדיוק מושלם למטרותיו של חודש אדר ב' ועבודתם המשותפת של ונוס, שבתאי והירח יכולה להוביל בסופו של דבר דווקא לפינוי מקום נוסף ונקי יותר עבור הנשמה, אך לשם כך עליה תחילה להיות מוגבלת ולאפשר לשלושת הגופים האסטרולוגיים הנקביים, הנפשיים והארציים לנהל את המערכה.
בבית ה2 מהירח ובמזל העונה יושבים ראהו (ראש הדרקון) ומרקורי שנופל בדגים ומוצא בהם את המרחב הכי מאתגר ומנוגד לטבעו המבדיל, המאורגן והשכלי. מרקורי גם נכנס לצל נסיגת האביב שלו (2.4-25.4) במהלכה ימשיך את מסלול הגנדנטות (קשרים קרמאתיים, גבול בין אש למים) שהחל בנסיגת החורף שלו בכניסתנו ל2024, כך שמלבד למרחב לא נוח ומגביל מלכתחילה עבור האינטלקט הוא גם מתחיל להאט את תנועתו ולהתקרב לכדור הארץ, מה שהופך אותו על אף חולשתו הבסיסית לבעל השפעה רבה מן הרגיל.
הבית השני נוגע לדיבור, עם השפעתם ה"עקומה" של ראהו השד ומרקורי המבולבל עלינו להיות בערות גבוהה ללשון הרע, לרכילות ולמניפולציות תקשורתיות שלכולם כעת פוטנציאל להשתלט על גופנו הרגשי באופן מהיר ועמוק ביותר.
ראהו שנוטה להסית כל פלנטה לצדה האפל מעצים את נפילת מרקורי והעדלאידע מגיע מוקדם, עלינו לזכור שמטרת הערבוב האנרגטי של דגים, אדר ופורים היא לאחד ולהשכיח הבדלים בין מה שנדמה לנו מתפיסתנו הגשמית והאנושית טוב ורע, דומה ושונה, חומרי או רוחני.
המציאות שאנו מייצרים דרך ביטוינו האישי היא מרחב הפיתוי של היצר הרע והרגשות להם אנו נותנים לנהל את מתנת הבחירה החופשית הם בדיוק אלה שנקבל בחזרה, לא רק מהחוץ אלא הישר מפנימיותנו הממזגת בין היש לאין ומחזקת את כל שאנו חושבים, מרגישים ובודאי אומרים.
הלחץ הוא זה המביא להפקת היין שאנו מחויבים לשתות בפורים - מלבד היותו אחד מהמינים בהם התברכה הארץ, הגפן מסמל עבורנו שפע שיש לעמול בעבורו וככל שהעבודה כרוכה ביותר לחץ כך השפע איכותי ומרוכז יותר, היין הוא הראסה (סנסקריט: מיצוי טעם החיים האולטימטיבי) המקודש שמצריך מיומנות להפקתו הנכונה כמו גם נכונות להתלכלך והרי איזה לכלוך יותר שכיח עבורנו משנאת חינם?
קטו ביד הבתולה בבית ה8 מהירח הוא היין שלחציהם של ראהו ומרקורי נועדו להפיק בדגים - אמת עמוקה ופורצת גבולות. זנב הדרקון שמהווה מעין "מאדים רוחני" עוזר לנו לפנות מקום במרחבנו הרגשי החבוי והפגיע עליו משפיעה הגלות הרוחנית יותר מכל, בו אנו נוטים להסתמך על מעשה ידיהם של אחרים כבסיס המשאבים האישיים שלנו ליצירה, רפואה, הזנה, השרדות וקיום פיזי. מעלתו הרוחנית הייחודית של עם ישראל מאירה בשיאה דווקא מתוך הגלות, סירובנו להשתחוות לאליל או רודן או סמכות חיצונית מובילה לגאולה, כשאנו עומדים בלחץ אנו מפיקים יין, עלינו להתעלות על רגשי הנחיתות האישית או התרבותית שקטו מפעיל בבתולה, לחדול מלהתחשב בתנאי הזמן החיצוניים והמשתנים ולסרב להתפשר על האמת הנצחית שלנו. הגדרת זהותנו הרוחנית הפנימית על פי תנאים חיצוניים וגשמיים תוביל לאובססיה לאישורו של "האחר" והתרחקות נוראית מלבנו, אך בזכות זנב הדרקון וטבעה המרפא של בתולה בסופו של דבר גם זה יתרום לתהליך הטיהור העצמי ושחרור ההצמדויות שלנו מדפוסי הפעולה והתגובה היום יומיים שלנו שאינם מועילים ואף מזיקים לבריאותנו הרוחנית, ומכאן גם הנפשית והפיזית ממש.
בחשיכת נפילת השכל/מרקורי ופיתוי ההשחתה של ראהו בדגים, קטו בבתולה מהווה מגדלור ההגיון של ראש חודש אדר ומיקודו הרוחני מגולם על ידי מצוות האחדות של פורים: קריאת המגילה בציבור, משלוח המנות, צדקה וכמובן אחדות בין איש לרעהו. שמחת הפורים ועונת דגים היא למעשה פרקטל של תיקון החוזר על עצמו כל שנה, ההגיון מאחורי ביצוע התיקון נעשה ברור יותר כשאנו מנתחים עם קטו בבתולה את מהותו הרוחנית של החטא או הפגם שאנו מבקש לתקן ולרפא. הלחץ של איום השמדתנו על ידי המן נגרם מסיבה רוחנית, הנאתנו "מסעודתו של אותו רשע" (חז"ל) הביאה לשבר רוחני וזהותי, איחוי השבר התבצע בדרך לא טבעית, רוחנית, של תיקון ותשובה, כך על הסעודה והחגיגה הלא כשרה היה עלינו "לשלם" בחיזוק ערך הכשרות הרוחני והמעשי דרך תענית וצום של מרדכי, אסתר והעם כולו כאחד.
עם ישראל אינו נתון לחוקי הטבע - הוא מעל המזלות (כשמתוקן) ומכאן הדרך שלו לזכות ל"אורה ושמחה וששון ויקר" גם היא אינה "טבעית" אלא רוחנית ונצחית, מעל לתפיסת ההגיון הארצית והאנושית הנתונה לזמנים.
יופיטר בטלה בבית ה3 מהירח הוא חסד החכמה הנובעת מיראת החטא, נסיון חיינו מול מוות, סוף, פרידה
ואובדן מזכיר לנו מי אנחנו באמת, לא זקוקים להגנה מהטבע משום שאנו "מעליו". בזמן שאנו מתמודדים עם עיכובים ומגבלות ביחס לדימוינו העצמי והאופן בו הוא מתוקשר החוצה, יופיטר מציע לנו לטפל בחרטה, באבל וברגישויות הנובעות מפצעי וצלקות העבר ו"להוולד מחדש" מתוך מעמקי הריפוי התודעתי שאנו חווים.
יופיטר דורש מאיתנו לחזק דווקא את האלמנטים שהמבקשים להשמידנו שונאים ביותר - הייחודיות והשונות של עם ישראל, ההבדלים הארציים ביניננו ובין יתר העמים שפחות קל לזהות מאשר ההבדלים הנשמתיים (מורגש אינטואיטיבית על ידי האנושות כולה אם למישהו עוד נותר צל של ספק).
האותות המבדילים בינינו ובין יתר העמים מהווים גבולות מקיימי חיים ברמה היום יומית, משמרי זהות לטווח הארוך ומחריבי איומים ארציים ורוחניים, פרטיים וקבוצתיים כאחד - התורה, חגי ישראל, ברית המילה והתפילין כולם נוגעים לקדושת ההחומר ותפקידו הרוחני של עם ישראל להנכיח את אותה קדושה בגופו ובעולם העשייה - "בכל דרכיך דעהו". היוזמה בשדה הקרב הרוחני מובילה לתבונה ייחודית ועצמאית, האומץ והמשמעת אליה הגורו/יופיטר הביא אותנו בשנה האחרונה מאז מפגשו עם ראהו ממשיכה להוביל את הלידה המתקיימת במזל טלה ואחרי כשנה של צירים ודחיפות אנו מגיעים לשלביה האחרונים של היציאה לעצמאותנו המחודשת, אך אל לנו לשכוח מאיפה החיים החדשים נוצרים. יופיטר שהוא שליט הירח החדש (ועונת דגים בכלל) המהווה עבורנו בחודש זה פעמון - צלצול קוסמי עדין המסמל את הקול הטרום בראשיתי מתוכו היש נוצר (דגים = מוות, רוח, רחם), תיבת התהודה של הפעמון היא בינת הריקנות הנקבית (קבלה, שבתאי, דין) והענבל שבתוכה הוא החמלה האוניברסלית הזכרית (נתינה, יופיטר, חסד). עפ"י הזוהר הקדוש האותיות ד' וג' אינן נפרדות, הבורא צירף אותן יחד כפי שקשר את גומלי החסדים עם הדלים, הנותנים והמקבלים שהם בעצם אחד - תלוים אחד בשני כמו שני הדגים הסימביוטים.
הפוטנציאל פתוח לשני הכיוונים בחודש אדר, לאיזה כיוון נשחה, מתי ועם מי? הבחירה בידינו.
בבית ה12 ומאחורי הירח נמצא מאדים יצרנו במזל גדי (מרחב התעלותו), עדיין עמוק במרחב מפגשו האחרון עם ונוס שעזר לשניהם להגיע להבנה משותפת ותיאום ציפיות וערכים בין כח רצוננו ותשוקותינו המעשיות.
הבית ה12 מסמל את תת המודע הקולקטיבי וחיבורנו לנשמתנו, אחוזת הירח דהאנישטה בין גדי לדלי מדומה לקצבו של התוף המבין את השפות השבטיות הקדומות ובעל ה"נשמה" משל עצמו, שלעתים קשורה בחיה שעורה מתוח עליו או של הסמלים המצוירים והחרוטים עליו - חיות, צמחים, גופים שמיימים ורוחות שומרות.
התיפוף הנעלה של מאדים נובע ישירות מכח חיינו המעשי וקצב לבנו, הוא מסמל את חיבורנו לרשת הקצבית הקוסמית של הצמחים, החיות והאנשים, בה זרימת הדם והלב עם עולם הטבע מזמנת את תמיכתו הרוחנית ומבטאת את תהליכי היצירה והקשרות הפרט לתנועת האלמנטים והחומר בבריאה כולה.
התוף אחראי במרחב הרוחני של הבית ה12 לטיהור ולהגנה, בעולם העתיק היה מלווה ו"מחזיק המרחב" במהלך קרבות ומלחמות כמו מסעות שמאניים מבעד למחיצות המציאות החומרית והנפרדת, שני אירועים שבהחלט מצריכים שמירה והגנה, חיצונית ופנימית, פיזית ורוחנית.
מאדים מוצא את נקודת התעלותו במזל גדי משום שהגבולות והעבודה הקשה והמסורה הן שמתמירות את מכונת היצר האגרסיבית שהיא מאדים לצורתה הרוחנית הגבוהה - הגנה ויצירה אחראית ויציבה.
הבית ה12 בדרך כלל מנתק אותנו מעצמנו, אך בהתאם לעונת הדגים ההגיון תופס צורה סמלית ואינטואיטיבית יותר, כך שנוכחותו החדה והממוקדת של מאדים למעשה דוחפת ומניעה את הירח החדש.
כשאנו מרגישות שאנו הולכות לאיבוד בין אינספור הזרמים השונים להם גופנו הנפשי נתון עלינו לעצור ולפנות זמן ומרחב לכניסתנו פנימה והקשבתנו להדרכתנו וסמכותנו האישית, תיפוף לבנו וקצב הקוסמוס דרכם הנשמה מקבלת כעת את קולה.
רק הנפש יכולה להוות כלי לתיקון הנשמה ולא להיפך - לכן הנשמה חוזרת לכאן שוב ושוב, לעולם העשייה שהוא בית הרפואה והתיקון הבריאתי, לא כלא ולא עונש אלא מתנה ותרופה לשחרור הרוחני (מוקשה) בו ממוקד חודש אדר.
מבחן האש שהוא הבחירה החופשית הגיע השנה בכפילות, אדר א' איפשר לנו להשלים פערים חומריים ורוחניים בעשיית הטוב בעוד שאדר ב' מאפשר את יישום ההתגברות על פיתויו של היצר הרע שאינה מתקיימת ללא מכשול או אתגר ממשי.
הנשמה/השמש אמנם יוצאת מגבולות התנהלותה הרוחניים השגרתיים אך היא מקבלת את מקומה דווקא בביטויים החומריים היום יומיים וה"זניחים" ביותר, באדר הנשמה מוחדרת בכל היש וחוויתנו הארצית והמעשית הופכת למרחב תקשורתה הישיר ביותר עמנו.
השמש היא גם סמל לממסד בעוד שהירח הוא הציבור, העולם נוטה להתבלבל בין השניים שיותר שונים מאשר שהם דומים ובדומה לנשמה הרוחנית ולנפש הארצית - את מה שברצוננו לתקן ממסדית עלינו תחילה להניע מהציבור, לא להפך.
אנחנו (הציבור, הקולקטיב, הנפש הארצית) הבוס בעולם העשייה הפיזי והמורכב הזה, אנחנו אלה שיכולים לזרז או לעכב תיקון, לא האחר ולא גורמים עליונים או ממסדים מעשה ידי אדם, לא שום דבר שקיים מחוץ לעצמנו.
כדי להכנס לפרופורציה בים הערבוב האנרגטי של אדר עלינו להיעזר בשילוב האיכויות של ראש חודש זה - שבתאי ויופיטר, דלי ודגים, דין וחסד - ההתבוננות בפערים הקיימים בין יחסם של הציבור ושל הממסד לשכבות הבסיסיות והתחתונות של המבנה החברתי עוזרת לנו לדייק בפני עצמנו מי יוצר מה. נשים, ילדים, קשישים, חולים, נזקקים ונותני שירות הם אלה שנוטים לספוג את שיא הרעל החברתי, של הציבור ושל הממסד יחד - הם אלה המייצגים את הדין והזקוקים לחסד.
אם שבתאי (אחריות, גבולות, קארמה) סובל יסבלו גם השמש (נשמה, אגו, ממסד) וגם הירח (נפש, מיינד, ציבור), דבר שישפיע ישירות על יופיטר (חכמה, חסד, אמת) ויביא לתחושת זרות בחיינו ולאובדן דעת מסוים.
מצוותו החזקה ביותר של אדר ב' היא אחדות, ירח זה מוביל אותנו לאיחוד איכויותינו הזכריות והנקביות ברמה התודעתית, מעין שילוב בין מדע ורוח, הגיון ואינטואיציה. אנו הסופגים והמנתחים של המציאות, אנחנו הבלופרינט - מעל הטבע. האופן בו אנו בוחרים להשתמש במשאבינו בחודש זה יכול להביא לתיקון או לפגימה, הדהארמה של היום היא הקארמה של המחר - עשיית הטוב תוליד גורל מיועד חיובי ועשיית הרע תקשור אותנו לגורל של כאב, אין כאן שכר ועונש אלא סיבה ותוצאה שמהוות שפה והגיון רוחניים היכולים ללמד אותנו רבות על נסיבות חיינו כשאנו מסכימים לראות ולהקשיב. הפרספקטיבה הרוחנית היא היחידה שיכולה לעזור לנו להבין אירועים ותהליכים לא מוסברים, בין אם נס או אסון, הכל חלק ממערכת הקארמה של עולם העשייה - סיבה ותוצאה. כך גם בחיינו הפרטיים אין דבר טוב שאנו מקבלים שלא מגיע לנו מתוקף עברנו הרוחני ואין דבר רע שלא יצרנו בעצמנו תחילה גם כן, אם לא בחיים האלה בחיים קודמים - זה לא שאנחנו נפרדים מהטבע (יופיטר) חלילה, אלא שאנחנו מעליו, אנחנו אלה המשפיעים עליו וביכולתנו אך ורק לקצור את פרי עמלנו, האנרגיה שאנחנו נשקיע בטבע עליו נועדנו לשמור היא זאת שתתקבל בחזרה ממנו ותזין אותנו בהתאם.
האחדות אליה אדר ב' מכוון אותנו מצריכה שחרור היאחזות בנפרדות האישית של כל אחד, טבענו האנרגטי האנושי כל כך נתון להשפעת הסביבה ושלב מהותי בשיעור האחדות הוא ההסכמה לאבד אחיזה לרגע בתפיסת המציאות הארצית שלנו בה באמת כולנו מתנהלים באופן נפרד ואישי על מנת להבין מהו מקור האחדות ומכאן מאיפה ביכולתנו לרתום אותה לטוב או לרע.
אנרגיית הדגים הכפולה של השנה מעמיקה בראש חודש זה, אדר א' היה מתנת הזמן, קצב הטבע החומרי - אדר ב' הופך למבחן, מה עשינו עם המתנה שניתנה לנו ואיך אנו בוחרים להתנהל בכניסתנו להתעוררות הרוחנית, הטבעית והעל טבעית שפורים ותחילת האביב מסמלים.
עונת דגים היא עונת ההחלמה, המים הראשונים שזורמים אלינו מאז עונת עקרב הקרה והקודרת - זוהי עונת ההחייאה, לאחריה בניסן ועונת הטלה העברית אנו נולדים, מתעוררים ויוצאים לחופשי מכבלי נפשנו והלאה לעבר שחרור נשמתנו, אך קודם ללידה עלינו לחזור לצורה הטרום בריאתית, לרחם הרוחני של אדר, לחלימה, להשראה, לאמונה. שיהיה לכולנו המון בהצלחה, המים עמוקים וסוערים והזרמים הנכונים ימצאו אותנו אם רק נסכים לשחרר היאחזותנו מספיק כדי לקלוט אותם. אוהבת ים ים ים!! נתראה בליקוי הירח המלא של פורים!
(על היצירות במאמר זה ילידי ירח פורבה בהאדרפאדה)
"רק הנפש יכולה להוות כלי לתיקון הנשמה"
חג שמח הפוסקת ❣️❣️
❤️תודה