שנת תשפ"ה נפתחת בליקוי החמה של ערב ראש השנה ביום ד' ה2.10 בשעה 20:48 במרכזו של מזל בתולה הוודי, בו מתקיים שיתוף פעולה אדיר בין קטו (זנב הדרקון), המאורות (שמש וירח) ומרקורי הנעלה.
בנוסף למקבץ האנרגטי ממש על ציר הליקויים ראש חודש זה כולל אספקט ממאדים בתאומים, דרכו הקארמה מוגשמת ומתעצבת לכדי נופה האנרגטי של השנה הקרובה כולה, כמו גם תמיכה מיופיטר בשור מעורר ההשראה שתורם למהלך היצירה וההתייצבות שאנו מבקשות בנקודת הסוף-התחלה המחזורית של השנה העברית.
הליקוי מתקיים סביב ידה המרפאה של הבתולה השמיימית והנקביות המשתנה - המיינד, האגו והאינטלקט מבקשים שחרור והיד שרגילה להיאחז בנפרדותה לשם קיום ערכה סופגת לחץ רב לתנועה ושינוי כמו התפתחות ולמידה. תפיסת עולמנו ונסיון חיינו המעשי נועדו להעמיק את תפיסתנו העצמית דרך קילוף שכבות תודעתי, ביעילות וביסודיות כפי שהבתולה אוהבת - בעדינות ובסבלנות כפי שאלול ביקש להכין.
ליקוי זה הוא גם תחילתם של עשרת ימי התשובה שבין ראש השנה ליום כיפור, בהם קרבתו היתרה של הבורא לבריאה ולברואים שנבנתה לאורך אלול מתגברת לשיאה - עשרה ימים המסוגלים להפוך גורלות, להמתיק דינים ולתקן במעמקינו את שעלינו לתקן בזמן קצר אך פורה במיוחד, ימים של יראה, של ארגון מחדש של חיינו וסדר עדיפויותנו - הבחירה בידנו, האם נושיט אותה בשלווה ובבקשה או שחלילה תהיה קמוצה וחסומה לפתיחת השערים העליונים של חגי תשרי מתחילתם ועד סופם?
ראש השנה הוא יום בריאת האדם, יום ההולדת לאנושות כולה. זהו גם יום נפילתנו בחטא עץ הדעת שתוצאתו הייתה גלות מגן העדן והאחדות הקוסמית בה שרו הורינו הקדמונים, אחדות שברגע אחד של החלטה גורלית והושטת יד לא בשלה יצר את הפיצול בין טוב ורע, עמו על האנושות כולה להתמודד יום יום, שעה שעה בקיומנו הארצי, הנפשי, התודעתי והמאוד מעשי.
השנה זכינו לסגירת/פתיחת השנה מתוך עונת ליקויים דורשת הפיכות ובעלת חתימה מרקוריאנית נאה, דבר המעודד את שכלנו, קשרינו וכלי תקשורתנו להיות סוכני השינוי לו אנו מייחלים. הליקוי מעניק לנו יכולת חשיבה מופשטת, רוחנית ויציבה (גם אם חריגה לנו או לסביבה) המתמקדת באמת - אחת קולקטיבית גבוהה ובלתי משתנה ואחת אישית, עצמאית ומכאן כמובן גם סובייקטיבית, דבר שקל לנו יותר לקבל לאחר נסיגת הקיץ ומעברו של מרקורי באריה במהלכו טופלה עוד שכבה של גאווה תפיסתית וכוחנות תקשורתית שכל כולה "שלנו".
הענווה שעוד חסרה בנו על מנת לקבל ולהכיל את הדואליות הכל כך אנושית שלנו תפגוש אותנו דרך ראהו בדגים, המבקש למלא את החלל שמפנה הטהרותו של הליקוי בבתולה - אף מרחב לא נשאר באמת ריק עם הליקויים ודרקון הצל האחראי להם, ראהו ממלא את המרחב שקטו מפנה בסנכרון מוחלט, זוהי אותה פעולה קארמתית דרכה ביכולתנו להעמיק היכרותינו עם אותו פיצול תודעתי גן עדני - אך זה לא המקום להרחיב על כך כעת.
ראהו עשוי להדליק את מערכות היחסים הקרובות והשותפויות שלנו בחוסר בטחון רגשי שמוביל לנסיונות שליטה וניהול האחר, דבר שבמקרה הטוב לא יעבוד ויחזיר אותנו להתנהלותנו האישית אותה ביכולתנו לבקר ולייעל בכל רגע ובמקרה הרע יוביל לערבוב רגשי ואיתו חוסר הבדלה בין מטען הצל שלנו לזה של האחר, מה שיוביל בחזרה לניהול וארגון עצמי לשם בירור והחלמה אישית - כך שאין באמת מנוס, כך או כך הדין מגיע, הרשות אכן נתונה אך הכל ידוע מראש ובשנה זאת רפואה אדירה בדרך לכולנו.
בבית ה2 מהירח וונוס במאזניים חזרה למשרדה היקר, המזל ממנו היא הכי נהנית לעבוד, שם היא מהווה המשאב היקר ביותר שלנו לפתיחת תשרי וזמני החגים.
תשרי ומזלו מאזניים מסמלים צדק הנובע מאיזון כוחות מנוגדים - ברמה המופשטת מדובר במהות הסדר הקוסמי וברמה המעשית זהו חוק קארמתי אנושי - תמיד שואף לשוויון הכוחות בין הטוב לרע, האור והחושך, אני והאחר.
לבנו ממוקד בערכן של מערכות יחסים ושיתופי פעולה, ונוס במאזניים מעניקה ערך רב להרמוניה בין שני גורמים שונים (להבדיל משליטתה המשותפת עם הירח בשור, שם ההתמקדות היא בהרמוניה אישית ופנימית), הרמוניה שמשמעותה אינה אחדות/אחידות אלא קיום הוגן ומלא של כל פרט בדינמיקה על שפע ייחודיותו.
ההכרה באשליית הנפרדות נמצאת במרכזו של מאזניים ואין כשירה להכלת הדואליות מוונוס שבעצמה בעלת טבע דואלי (ונחשבת הגורו של גוף הדרקון המפוצל) - כוכב השחר (כשהלב מנחה את האגו) וכוכב הערב (כשהנשמה מובילה את הלב).
שימו לב שדוקטרינות גנוסטיות למיניהן סוגדות לונוס ככוכב השחר, הנקראת בתאולוגיה הנוצרית "לוציפר", מביא האור, שזהו השלב במסלולה של ונוס בו היא מובילה את האגו - מה נעים ולא נעים זאת האמת, אישית, סובייקטיבית ומונעת חומר, שואפת לאיחוד מעשי של הניגודים שיכול להתקיים רק במרחבי הרוח הגבוהים ביותר ורחוקים מקיומנו הארצי, האנושי, הדואלי והמוגבל.
הנשמה מדריכה כעת את הלב, כשהשמש מובילה את דרכה של ונוס/כוכב הערב מערכות היחסים שלנו זוכות להעמקה ברמה הרוחנית, אלה דווקא זמני ההקשבה של הלב לנשמה ולא להיפך שמשחררים מאיתנו קשרים, ערכים ונטיות בחיינו שאין ביכולתנו למצוא עמן ובתוכן איזון ממשי משום שהן מנוגדות להרמוניה לתוכה אנו מבקשים לגדול בזמן הווה, בין שחרור העבר ליצירת העתיד, זמן מקודש ביותר של צמיחה והחלמה.
נסיגת שבתאי בדלי בבית ה6 מהליקוי מצביעה על הקארמה הבלתי משתנה עמה עלינו להתמודד בשנה הקרובה (שבמהלכה יכנס שבתאי לדגים) - חובות אנרגטיים חברתיים ותודעתיים שנוצרו בגופנו ובנפשנו כתוצאה מחוסר לקיחת אחריות, שיבוש בשיקול הדעת המוסרי ופריצת הגבולות בדרכנו להחלמה מהם.
הפדיון הקארמתי יכול להתבצע ממש מול אלה שבמחיצתם הפגימה או הפריצה האנרגטית התבצעה או במצבי שחזור המאפשרים לנו לפגוש את שורש הסוגיה עמה אנו מתמודדים מנקודה יותר אקטואלית לזמנים ולשלב התפתחותנו בהווה אך בהחלט גם אחת שהדהודה מוכר לנו מאוד.
הבית ה6 מטבעו הוא אחד שכרוך באתגרים, חולי ואויבים (תחרות), לכן דווקא מיקומן ומעבריהן של פלנטות "מזיקות" בו נחשב חיובי ומיטיב, שכן הן "מזיקות" ל"נזק" - נלחמות בו ויכולות לו.
גישתו של שבתאי היא אחת של אחריות רדיקלית, אך חלילה לא נטולת גבולות, שכן האחריות היא אך ורק על עצמנו והתנהלותנו האישית. על אף חיזוקו של דלי את שותפות הגורל הקולקטיבית של מוח הכוורת שמועילה בבואנו לבחון ולברר את חלקנו הייחודי והאינדיבידואלי במערך השלם, אל לנו לקחת על עצמנו את מה שלא שלנו, שכן זה יוביל לתסכול ועיכוב בעיבודנו האישי ובמקרים מסוימים אף "הדבקות בקארמה" של האחר.
התבוננות עמוקה ועיבוד נתונים חד וישיר יעזרו לנו להבין את חלקנו האישי בחוסר ההרמוניה הקיימת בחיינו, את שורש הפחדים ההשרדותיים היום יומיים שלנו ואת הדואליות של צדנו ה"אפל" (לא מודע) המבקש להשאר בחרדה ("נוחות") ובין צדנו ה"מואר" השואף לשינוי (חוסר נוחות) ושיפור ומאמין שדרך עבודה קשה ויסודית השינוי כל כך אפשרי.
זהו זמן מצוין לבחון את קשרינו וגבולותינו החברתיים, המקצועיים והמשפחתיים - האם אנו זוכים לתמיכה בשאיפותינו לשינוי עצמי? האם התפתחותנו האישית מאיימת עלינו או על סביבתנו, בין אם כי היא זרה או כי נוח יותר להשאר בחוסר אמונה, בתקיעות ובחולי? האם פוטנציאל התפתחותנו "מפחיד" אותנו?
דיוק הדינמיקות החברתיות יתקיים דרך שיח ובירור אך לפעמים גם בסיום אשר נועד לשפר את סיכוינו להפטר מהמטען העודף שלקחנו על עצמנו ו"להשיבו לשולח".
זכרו שמי שלא מכבד את גבולותיו לא יכבד את שלכם, גם אם ההרמוניה השטחית עוד שורדת זהו רק עניין של זמן עד שאנו מגלים את משקל השפעתו של תת המודע של האחר עלינו ועד כמה השפעה זאת יכולה לעכב את התפתחותנו האישית, ללא קשר הכרחי לכוונותיו של האחר/המשפיע.
ההיאחזות לא תועיל, רק תכאיב ותייצר עוד קארמה.
בבית ה9 מהליקוי יופיטר בשור הוא ההגנה והשמירה של לבנו הנובעת מלימודנו האישי ומובילה להתרחבות האמונה שלנו בעצמנו. ערכינו והערכתנו האישית מבקשים לחזק יציבותנו ב"אני מאמין" של שור הממוקד ביכולתנו להתקיים באופן הרמוני, שופע ופורה, הן ביחס למשאבינו הפיזיים והן ברמה הרוחנית והרגשית.
יופיטר מעניק מחכמתו למקבץ הבתולה של ליקוי זה ומעיר בנו רצון עז ליצור באופן פעיל וישיר את חיינו, ראייתו הרחבה והפילוסופית מועילה לעיסוק הבתולי בפרטים ה"קטנים" היומיומיים ביותר של חיינו הסדירים.
ללא אמונה חזקה בערכנו העצמי כפי שאנחנו תחילה, יכולתנו לשפר ולייעל את השתקפותו בשגרתנו מוגבלת, שכן תנבע מהיעדרו של ערך יציב ומכאן תהיה מונעת חרדה הקשורה בסיפור כוזב המחנך אותנו לראות בעצמנו בעלי ערך ממשי רק דרך פרודוקטיביות, עבודה ועזרה לאחר.
עם כמה שברצוננו לתת ולתרום את חלקנו לסביבה הקרובה, הרחבה או המקצועית, חכמת האדמה של שור (ושל הבתולה הבריאה) מלמדת שזרע יוכל לצמוח אך ורק לעץ שהוא - הפרי השורש והזרע הם אחד, פשוט בשלבים או שכבות אחרות של הזמן והמרחב.
זהו ההבדל המהותי בין עשייה מתוך יראה ובין עשייה מתוך אהבה - לשתיהן מקום, אך נטיותיה של הבתולה להתמקד בפחד כמניע או זרז לפעולה, בעוד שעבור שור האהבה היא מצב הצבירה האידיאלי.
מקומה של היראה בראש השנה ברור, אנו נכנסים לזמני הדין על פיהם נקבע עתידנו לשנה הקרובה; בריאותנו, פרנסתנו והתפתחותנו הכללית (או היעדרה) נקבעות בזמנים אלה. ראש השנה הוא המשפט, עד כיפור ביכולתנו "לערער" על ההחלטה ולהמתיק את הדינים ועד שמחת תורה הזדמנות אחרונה לתקן ולהשפיע, כשממש לאחריה מתחיל הדין לרדת ולצאת לפועל.
לאחר ירידת הדין המידית, הטראגית והאלימה של שנה שעברה, מי מאיתנו שאין בו יראה כנראה לא כל כך תקין בראשו ומי שלבו חסום לחסד המקיף נמצא בנקודה עגומה לא פחות.
כשהפחד והאהבה עובדים בשיתוף פעולה זמני הדין הופכים לפרק של עשייה פנימית ענפה ומפוארת, במהלכו חשבון הנפש שלנו נעשה מתוך כבוד אך גם עם לא פחות שמחה שהכרחית בחגינו וימינו הטובים.
בבית ה10 מהליקוי מאדים בתאומים מנהל את מרחב התגשמות הקארמה - קשרינו עם חברים, אחים ואלה עמם אנו חולקים מרחב חברתי ישיר מהווים איזורים בהם ביטוינו העצמי וקולנו האישי מבקשים לזרוח, בטח ובעיקר לאור חוסר הסכמה תודעתית או אתגר משותף.
מלחמת אחים היא שורש קיומי של השחתה מוסרית בין אדם לחברו, אנו פוגשים שורש זה דרך הקולקטיב, החברה והמעגלים הקרובים בפרט. הפצע שנוצר ממלחמה יכול להחלים במלואו רק לאחר סיומה או יציאתנו משדה הקרב, אך מה זה אומר על הפצעים הפסיכולוגיים, גם עבור מי שלא לוקח חלק בלחימה הפיזית, ומה קורה בינתיים כשסופה של הלחימה טרם הגיע?
הליקוי בבתולה עוזר להטהרות מפגיעות פיזיות ונפשיות, החתימה המרקוריאנית ממקדת אותנו גם דרך מאדים בתאומים ויכולות ההתמרה של הדעת, אותו אינטלקט המדומה לנחש בעל יכולת ההשלה והלידה המחזורית מחדש, כשם ששכלנו מסוגל לעשות.
אין זה סוד שישנם גורמים רבים מבית ומחוץ המבקשים להסית את בני המשפחה זה נגד זה, שכן המלחמה הפנימית הופכת את הקבוצה כולה לחלשה ופגיעה יותר - הלוחמה הפסיכולוגית לה אנו נתונים מגיעה מהמציאות המעשית אותה אנו חיים אך גם מתודעתנו האישית וכפי שכבר סיקרנו בעניין סנכרון הזרע והפרי, מי שבאמת רודף שלום וצדק לכל הפחות יעצור ויתבונן במעשיו אם יובילו לתוצאה הפוכה של ריחוק ההסכמה ולוחמנות כלפי מי שנועד להיות "שותף".
הפצע אדיר המימדים שהוא החטא הקדמון של רצח הבל על ידי אחיו קין קשור גם בחסימת הבנתנו שלאנשים שונים דרכים וצינורות שונים בעבודת השם שלהם.
הסירוב לקבל את כך שההסיבה לדחיית מנחתו של קין על ידי הבורא לא קרתה בגלל שום גורם חיצוני, אלא בגלל מצבו הנפשי, הרגשי והרוחני של קין עצמו. הבל במהותו היה כפי ששמו מסמל לנו - כולו רוח, ללא חסמים. ההודים היו קוראים לו ברהמין, אנחנו נקרא לו כהן. דרגתו הרוחנית הגבוהה נחוותה כאיום על ערכו של קין, על אף שהאיום הממשי היה בכלל במידותיו ולא באחיו.
לאורך התורה כולה ובפרט בספר בראשית (שהוא הראשית והשורש) אנו פוגשים את המלחמות המשפחתיות ובתוכן מלחמות האחים שהן בעלות ההתגשמות הקשה ביותר, קין והבל, יצחק וישמעאל, יעקב ועשיו, יוסף והאחים וייחודו של שבט לוי ובתוכו הכהנים בהיררכיה המשפחתית של עבודת השם, דבר שלאורך נדודינו במדבר לא התקבל בצורה אחידה וסטטית אלא אותגר שוב ושוב והונצח בחלוקת הנחלות והפעלת המזבחים.
זה חטא מסוג אחד להביא לקיומו של המוות כתגובה לפיצול בין החומר לרוח ובין הברואים לבורא - זה חטא נוסף להשתמש בבחירתנו החופשית על מנת להפוך לכלי עבור כוחות המוות ולקחת חיים כנגד רצון השם, שתיקונו מתפתח לעקדת יצחק ולקורבן כולו, הפנימי והחיצוני.
על מנת לתקן את קורבנותנו או את הקין הפנימי שבנו עלינו להקריב ברצון מעצמנו כאקט של הודיה לבורא על הזדמנותנו לתקן דרך חיים והיותנו כלי להפחתם במציאות ולשמור היטב על עינינו ועל פינו, שכן לשון הרע משול לרצח הנפש.
לפעמים אפשר לגשר בין המצוי לרצוי, בקשרינו עם הזולת, עם עצמנו ועם הבורא, לפעמים הרצוי מנוגד למצוי והפער ביניהם כל כך גדול שיש להקריב אחד מהשניים, ויש זמן לכל דבר, כמו גם תוקף לשאלה האם הרצוי נובע מרצון השם, רצוננו האישי או סנכרון והתאמה בין השניים אותה שואל מאזניים מזלו של תשרי.
מה שקשור בערך עצמי נמוך, רגשי נחיתות וקנאה צריך לעלות על המזבח הפנימי כדי שנוכל לעמוד מול הבורא בזמני הדין עם מנחה נקייה, טובה ולב שמח, אותם הבורא יקבל באהבה ויחזיר אלינו במהלך השנה כולה.
תחשבו על תשרי בתור אלול על ספידים, לפחות בזמני החגים ועונת הליקויים הזאת שמפעילה אותנו מנקודת השקיעה השמיימית שבין בתולה ומאזניים.
בדרך שאדם רוצה לילך - מוליכין אותו.
אם נשים בראשית ערכינו הליכה בדרך טובה, של חיים והרמוניה עם הבורא והבריאה, גם ההרמוניה בינינו ובין עצמנו תהיה טובה ומלאת חיים.
אם נשים את החוק הקוסמי בצד ונלך אחר חשקי לבנו האנושי והדואלי כך תראה דרכנו, מפוצלת מהרוח לפרקים (אין מנותקת לגמרי) ועל כן אמנם לא "מתה" אך ודאי לא באמת "חיה".
זהו סוד הבחירה החופשית, השם יודע ומנסה להראות לנו לאן כל פסיעה וכל הדרכים מובילות מראש, אך אנו עדיין רשאים לתרגל את חופש הבחירה שלנו על מנת לבצע הכרעה בזמן אמת.
גם אם קשה לנו לשמוח בזמנים אלה, זאת רק עוד התגברות שעלינו למלא כדי להזדכך באמת, ובדיוק כפי שהשמחה הרגשית תומכת בבריאות הפיזית, השמחה האנושית תומכת בבריאותנו הרוחנית, דווקא מתחתית הבריאה.
הרשו למהלך האיזון מחדש של תשרי לשקול את לבכם ולברר עם רוחכם מהי השנה הנפתחת לכל אחד ואחת מאיתנו ולכולנו כעם, כמשפחה וכגוף אחד.
אוהבת ים ים ים!!!!!!!!!!!!!!!!! שנה טובה, חתימה טובה, שהשם יברך אתכם, את ביתכם ואת משפחתכם ושנהיה כולנו תמיד לאחים ולא לאויבים. ב ה צ ל ח ה !
על כל היצירות במאמר ילידי ירח האסטה
אוהבת ❤️