ירח חדש במזל סרטן מגיע על מנת לחתום את תמוז ולפנות מקום לחודש אב מחר יום ב' ה17.7 החל משעה 21:31. זמני החום וההזכרות בחורבן הבית בראי הירח הסרטני נועדו להזכיר לנו שתיקון אינו קשור במחיקת העבר, שהחורבן לא קורה לשווא ושהטעויות והנסיון המר יובילו אותנו לאותה נקודת התיקון - אם רק נשכיל להפיק לקחינו מהם. זוהי חזרת האור, השקט המגיע אחרי הסערה, ההזדמנות לנסות שוב - כגודל הנפילה כך עוצמת העליה. ארכיטיפ מזל סרטן והירח השולט בו הוא אנרגיית האמא הגדולה, המזינה, המכילה ומעניקת הבטחון האמיתי בחיים אלה (אושר, אינטיליגנציה רגשית). הירח מצטרף לשמש בסרטן וזורע גם את זרעי נסיגת ונוס שתקח אותנו אחורה מסוף החודש ועד תחילת ספטמבר מבית האריה הסולארי והזכרי בחזרה לביתו הנקבי והלונארי של סרטן (מהבנים אל האבות, מהבנות אל האמהות), כך שעל אף שאנו בצל הראשון לנסיגה זו לקחיה כבר צפים בעוצמה בתודעתנו ובחיינו. חזרת האור שאיזור ירחי זה מסמל נובעת מתוך ירידה למעמקי החושך שקרתה לכתחילה, אחרת לא היתה זו חזרה אלא פשוט הארה. מאחר ומדובר בחזרתה של הבנה או תחושה הנובעת מאור אנו יכולות לצפות לעליית מודעותנו ביחס לנושאי הבית והאינטימיות הרגשית שהוא מסמל (אם גופנו או המרחב הפיזי בו הוא שוכן) ואכן הסנכרון עם לידתו של חודש אב, הסתלקות השכינה ממשכנה והגלות עליה אותה הסתלקות מעידה מהווה פתח עבורנו לשוב הביתה, לעצמנו ולטבענו המחזורי, הרגשי והאנרגטי בכלל.
קטו (זנב הדרקון) עוזר לנו לדמיין ולצייר את תמונת חיינו בעיני רוחנו, הוא ממלא אותנו בהשראה שממוקדת כטבעו בפירוק לגורמים של העבר והאלמנטים בו הכובלים אותנו למציאות פיזית נטולת הרמוניה ואינם רצויים עוד. זוהי אנרגיה מצוינת ברמה הטכנית, כמעט כירורגית במהותה. יש בה יצירתיות גבוהה אך היא גם חדה ביותר ברמה המנטלית משום הפעלתו האנרגטית של מאדים באיזור זה. מאדים עם זאת יושב באיזור המופעל על ידי קטו, הקבלה ההדדית בין שניהם מייצרת מוטיבציה רוחנית גבוהה אך לוחמנית מטבעה וכן מכוונת טרנספורמציה, השלת הישן והצמחת החדש בכל הנוגע לדימוינו העצמי, מערכות יחסים רעילות וכל מה שמנפח את האגו הארצי כמו הרוחני שלנו, שכן שניהם נוטים להוות סכנה לשלוות הנפש ולהרמוניה בחיינו. כל הזדמנות לגילוי ענווה מחודשת בשבועיים הקרובים תהיה ראויה ומבורכת, התמקדות בארגון מחדש של חיינו ברמה הפרקטית ביותר הכרחית לשם ניצול מירבי של האינטראקציה בין קטו ומאדים. זכרו שענווה אינה נוגעת לצניעות אלא לראייה ברורה של עצמנו כפי שאנחנו בדיוק, לא יותר ולא פחות מהאמת הנקייה.
ראהו (ראש הדרקון) ויופיטר ממשיכים בדחיפתם לעבר הגשמת המציאות ומציאת הריפוי לו אנו מייחלות; ראהו מאיץ את הדחף לצאת לחופשי ולהתחיל כמה שיותר מהר את תהליכיו אך האובססיה והכפייתיות שהוא מביא איתו לכל איזור בו הוא שוכן גם היא נוכחת, בעוד שיופיטר ממוקד במוסר ובערכים מאחורי פעולותינו, אנרגיה חיובית ביותר לאור התבשלות תהליכה של ונוס האחראית לשדרוג וטיהור מערכות היחסים בחיינו.
שניהם בבית ה3 משבתאי כך שאנו זוכות לראות היכן הקארמה העיקרית של מעגלנו התודעתי-חברתי המקודש יושבת ומה ביכולתנו ללמוד ביחס לאחריותנו האישית עליו.
ראהו-יופיטר משמרים בנו עוד מאז סוף אפריל מצב היפר אקטיבי של ניתוח ולמידה מהעבר דרך התרחשויות קטנות או גדולות בזמן הווה המהוות שיקוף ישיר לתוצאותיו.
ונוס ומאדים בבית ה5 מיופיטר שואבים רבות מאנרגית הלמידה של הגורו הגדול כך שמערכות יחסים רומנטיות או עם המין השני בכלל מהוות פתח אדיר להתפתחות רוחנית ועליית מדרגה בתפיסת עולמנו הרחבה ביחס לדינמיקה דואלית ויצירתית.
מתי ההנאה שאנו מפיקות ממערכות היחסים שלנו נובעת מחגיגה אמיתית של ביטוינו היצירתי כמו של האחר?
מתי החיבור הרגעי מתברר כשטחי וריק מתוכן והאם פרצי הדופמין שווים את ההתשה אליה הם בסופו של דבר מובילים?
ונוס ומאדים (עליהם עוד במאמר נסיגת ונוס) בבית ה7 משבתאי באספקט עימות ישיר המאלץ אותנו לבחון את המאמץ והפעולות הישירות שלנו במערכות יחסים וביצירת תנאי החיים האינדיבידואלים שלנו.
שבתאי מאיר על העצלות, היעדר היושרה, הקנאה והתחרותיות שמונעות מהרמוניה להתקיים בינינו ובין הזולת, זוהי הכאפה המצלצלת של שנאת החינם המתגלמת בעמנו ובארצנו ללא הרף כפרקטל לאותו חורבן שמגלותו טרם נחלצנו.
הגלות עליה שבתאי מצביע בדרכו חסרת הפשרות והרחמים נוגעת לכל אחד ואחת מאיתנו, במעברו הקשור ישירות בקולקטיב הוא דואג להזכיר ששום דבר לא אישי, כולנו חולים וחולות באותם נגעים קארמתיים שירשנו מאבותינו, אך האחריות המלאה לתקן יושבת על כל אחד ואחת מאיתנו באופן אישי וייחודי.
התיקון המתבקש בחודש אב מצריך מאיתנו להסכים ולהרגיש את כאב הגלות, להתאבל ולהתחבר אליה במלואה מתוך כמיהה עמוקה ועתיקה לשוב הביתה, לחזור אל האור ולנסות שוב לקיים את מציאות ההזנה הגבוהה הנשגבת מבינתנו לאחר כאלפיים שנים ודורות רבים שלא זכו להכיר אותה בעצמם.
הזכרון מקודד בכולנו ברמה הגנטית, הידיעה הפנימית שהבית הרוחני שלנו קיים (גם אם זקוק להיבנות מחדש) פועמת בדמנו ובלבנו יום יום, שעה שעה.
ההסכמה להכיר בדלותו של עולם החומר כשמנותק מעולם הרוח היא אבן היסוד של ירח זה, נסיגת שבתאי מאצילה סמכויות לבירור הגבולות והאחריות במהלך השבועיים הקרובים בדיוק לשם כך - סנכרון החומר והרוח.
האמא הגדולה (אדיטי הוודית, השכינה העברית) רואה בכולנו ילדיה, חומלת ומזינה אותנו בלי להבדיל בין מעמד, דת או גזע, בין מי שהקארמה שלו "טובה" או "רעה".
היא תמיד דואגת לספק לנו דרך מרחבה הפיזי החיצוני את אשר נחוץ למרחבנו הרגשי הפנימי הקשורים זה בזה באופן כל כך ישיר, האם אנו מסוגלות לראות ולקבל זאת או לא זה כבר לא עניינה אלא אחריותנו האישית על מידותינו בלבד.
שנאת החינם המהדהדת כה חזק סביב חורבן בית המקדש האחרון שלנו פעמים רבות מוצגת כאותה תחושת חוסר קבלה שלנו את האחר, אך מה בדבר שנאת החינם שלנו לעצמנו? במערכת הוודית כשהירח נמצא במזל דלי הוא מתנהג כאילו הוא במזל סרטן, איך ארכיטיפ שבתאי (אחריות, שירות) הופך ירחי (רגש, אינטואיציה)? כאן נכנסת השפעתו החזקה ביותר של הירח על הקולקטיב ומכאן גם השפעת הקולקטיב העוצמתית ביותר על טבענו הפנימי וגופנו הרגשי. כשההזנה החברתית שקיבלנו כל חיינו סיפרה לנו שעלינו להמנע מחברתו של האחר, אנו נפנים זאת. בדומה לכך כשאותו קולקטיב שידר לנו שעלינו לדחות את עצמנו, פעמים רבות נפנים גם זאת. הדחייה העצמית היא הבגידה הגדולה ביותר עבור האמא הקוסמית, בגידה השותלת את זרעי שנאת החינם המושלכים כתוצאה מכך על האחר, בלעדיה אין שנאה, אין דחייה, אין קנאה. השכינה מסתלקת כשבאים אליה בתלונות, כשכל ההזנה שהיא דואגת להעניק לנו מתקבלת בכפיות טובה היא בורחת, זהו מרחב רעיל עבורה. לעומת זאת כשאנו לוקחות את ריחוקנו מהמצב הרוחני האידיאלי כהשראה למצוא דרכים חדשות להתקרב אליו ואליה - אז היא שורה עלינו בשמחה ומאירה את פנינו, את לבנו ואת ביתנו גם יחד.
הירח החדש בסרטן לוקח אותנו פנימה אל תוך חודש אב, חודש שמתחיל באבלות אדירה אך מטפס (עד הירח המלא שבו - ט"ו באב) לנקודה של הרמוניה, של חיבור לאחר ושל אהבת חינם גדולה. זהו טיפוס, אל לנו לצפות מעצמנו להיות היכן שאיננו, שכן זוהי יריקה בפני האמא הגדולה שרק רוצה שנלמד להנות מהדרך ובפניו של הירח שרק רוצה להזכיר בביתו את מהותו של המיינד - בריכה צלולה ושקופה. מה שיקיף אותך ישתקף בך, מה שתפנימי בך יוחצן אל האחר. כל המחשבות והרגשות הסוערים בפנימיותנו בירח זה ובשבועיים הקרובים הם בסה"כ תגובה, לא יוזמה, על כן השמרו מיצריו האימופלסיביים של ראהו ומנטיותיו הלוחמניות של קטו, שני חלקי הדרקון והאויב המוכר של המאורות. הקשיבו להתפרקותה של הקארמה והתבוננו בשלווה ובשקט בכל הרעש והצלצולים המקיפים אתכם, הם האשליה החומלת ביותר הניתנת לנו מידיה של אותה אם גדולה. אם היינו רואות מבעד לוילון עולם החומר מה מתרחש בזמני הכאוס הללו במחלקות הרוחניות והדחוסות פחות של הבריאה ודאי היינו מאבדות עצמנו לדעת. זוהי מלחמה, היא רוחנית במהותה - מי שמכירה ולא מפחדת מעברה יודעת כיצד להתנהל מול השדים הנובעים ממנו בעוד שמי שמדחיק ומבועת מעברו לעולם לא יהיה אדם חופשי ולעולם לא יוכל לצאת מהגלות הקשה בה הוא נמצא, מעצמו, מלבו ומביתו. היו טובות, היו שלוות, היו כנות וזכרו את מרכז מעגלכן האנרגטי האישי. אוהבת המון, שיהיה ב ה צ ל ח ה !
🤍