הילולת הרשב"י / מפגש מאדים-נפטון בדגים

ל"ג בעומר שמח והילולת רשב"י מבורכת לכולן! אתמול בערב נכנסנו ליממה מבורכת, וממש לא במקרה מלבד ציון חייו ופועלו של התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי אנו גם זוכות לצמידות בין מאדים (היצר, מקור האנרגיה, העצמי) ונפטון (האמונה, הדמיון, המסירות) במזל דגים הנתון לשליטתו [המודרנית] של אדון הים. מאדים נצמד לנפטון הבוקר בשעה 9:32 זמן י-ם במעלה ה24°59’ של דגים, במרחק של כ5 מעלות בלבד מהגבול המפואר של דגים וטלה לו אני קוראת גם נקודת האיפוס והבריאה יש-מאין. נכון שבתור בני ובנות אנוש תפיסת היש-מאין מוגבלת ביותר עבורנו, אך בכל הפעלה של הגבול בין המזל האחרון למזל הראשון בגלגל המזלות אנו נחשפות לעוד ביטוי של אותה אנרגיה ברוחנו. ההפעלה מותאמת לכל אחת ואחד מאיתנו לפי הבית בו הגבול יושב במפה האישית ומספק את ההזדמנות לשחרור מלא של העבר ולידה מחודשת לתוך ההווה; בבית ה1 - נקודת האיפוס נוגעת לדימוי העצמי ולאגו בבית ה2 - מאפסת את תחום החזקת המשאבים האישיים וערכי החיים הארציים [בית, מזון, מין, כסף]

בבית ה3 - מפעילה את יצר הסקרנות, החקר וההתרחבות התודעתית בבית ה4 - נפגוש אותה במרחב הרגשי הפרטי, בבית, דרך האמא [האישית, הקולקטיבית או הגדולה] והשורשים בכלל בבית ה5 - תתקיים הפעלה של קארמה מחיים קודמים, של האינטיליגנציה היצירתית ושל טבע הנשמה [שליטת השמש הטבעית לבית ה5 מחברת ישירות לנשמה] בבית ה6 - נסנכרן במחזוריות את השגרה שלנו הכוללת בתוכה את מערכת הבריאות הפיזית-נפשית והשירות הארצי [האופן בו עבודתנו נעשית, לא הגדרתה הפורמלית הנוכחת בבית ה10] בבית ה7 - הלידות המחודשות יתרחשו במרחב מערכות היחסים והשותפויות הדואליות בבית ה8 - מיקום מורכב ביותר עבור גבול האיפוס, יפעיל את מרחבי המיניות, המוות, תורות הנסתר וכל מה שחבוי בצלנו, הפן האפל והחבוי של חיינו. בבית ה9 - נברא וניברא מחדש בטבענו הרוחני, הפילוסופי ובקשר למערכת המוסר והאתיקה שלנו המבוססת על דעה כמו נסיון חיים בבית ה10 - נזכה להזדמנויות רבות בחיינו להמצאה מחדש ביחס למוניטין, מקומנו בעין הציבור והישגינו בעולם החומר, מה שבמערכות המערביות יזוהה כקריירה ובמערכות הוודיות יזוהה כתחום ההתמחות והנסיון הרב והיציב ביותר המחזיק בתרומתנו לחברה, בין אם אנו מתפרנסות דרכו או לא בבית ה11 - נזכה לרמה גבוהה של אידיאליזם נפיץ הדוחף אותנו להגשים את חלומותנו, שאיפותינו ומטרותינו, כמו גם ירחיב ויגשים שיעורים הנוגעים למעגלים החברתיים ולאינטיליגנציה האנושית שלנו בבית ה12 - אולי המיקום הקשה ביותר להבנה ולשליטה עצמית, בו נקודת האיפוס יושבת בחיבורנו לנשמה, לתת המודע הקולקטיבי ולטבענו הרגשי הנסתר גבול דגים-טלה מופעל בכבדות בחודשים האחרונים, עם השמש שבקביעות פותחת את עונת טלה ב20.3 ועם המפגשים המפוארים להם זכינו של ונוס-נפטון, ונוס-יופיטר, כמו גם כניסתו של יופיטר לטלה בשבוע שעבר וחזרתו על הגבול עוד פעמיים במהלך ואחרי נסיגתו שתשלח אותו שוב למזל דגים בזמנים הקרים והחשוכים של השנה לאיסוף נתונים אחרון בצלילתו למעמקי ביתו הנקבי לפני עזיבתו הסופית אותו. אם כן 2022 היא שנה שממש מתחילתה מבקשת מאיתנו לעבור סנכרון עמוק, לסיים תהליכים שורשיים ורגשיים ולפצוח בדרך ארצית חדשה. מעברה של ונוס בדגים ומפגשיה עם שני שליטי מזל המים המשתנה והאחרון בגלגל הביאו איתם פתיחת לב והתרחבות דמיון שנועדו לדייק עבורנו את הקשר המחייב בין טבענו הרוחני-רגשי לפועלנו האישי-גשמי. מאדים כעת מבקש להראות לנו את הדרך ליישום והגשמת ההשראה שהתקבלה בפועל. דגים וטלה עשויים להיראות לנו כצמד המזלות השכנים הכי רחוקים אחד מהשני שרק אפשר לדמיין, הראשון המימי רק שואף להתמזגות עם כל היש, בעוד שהשני בוער ביצר האינדיבידואלי המפריד אותו בהכרח מ"כל היש" אליו התחברנו בדגים, אך למעשה הם אולי זוג המזלות הכי קרובים זה לזה ברמה האנרגטית, שכן האחד קיים אך ורק בזכות השני, ולא כתגובה קארמתית אישית כיתר השכנויות. בלי המרחב המטאפיזי העתיק של דגים לא יהיה לטלה מהיכן להיוולד, ללא הגשמת היצרים והתשוקות של טלה לא נוכל לפרק את הפריון היצירתי הדגי לכדי חיים ממשיים. על כן נקודת האיפוס, הלידה הקוסמית, מהאינסוף ליש המצומצם, שולחת אותנו בנשימה אחת לטבע גן עדני וגם שולפת אותנו במהירות שיא ו"מגרשת" אותנו מאותה הוויה שלמה ומורכבת וגבוהה ביותר לקיום שהוא ארצי, אישי, נפרד וכזה שעלינו כעת "להלחם" על קיומו האינדיבידואלי בשדה הקרב המארסיאני של הקיום האנושי. זוהי הנפילה מגן עדן, זוהי תחילת וסוף התיקון, סופו נעוץ בתחילתו - ותחילתו בסופו.

כעת עם צמידותו של מאדים, היצר והפעולה הישירה המשרתת את האגו, אנו מקבלות הזדמנות להבין ברמה קצת יותר מקורקעת מהי אותה כמיהה של לבנו אותה ונוס הציפה במפגשה עם הדגים הגדולים. מאדים עם נפטון עדיין חולם בגדול, אך לעומת לבנו הממוקד בערכים, יופי, הרמוניה ונוחות, מאדים הוא הביצועיסט המוריד עלינו דינים מצמצמים כאיזון לחסדי ונוס המרחיבים.

אם משה [ארכיטיפ הדג העברי] הוריד עבורנו את תורת סיני, הרי שרבי שמעון בר יוחאי הוריד עבורנו את תורת הנסתר. שניהם היו מורדים, לוחמים רוחניים וארציים גדולים ושניהם זכו לגעת בשערי החכמה והבינה הכל כך גבוהים ועמוקים שסיפקו לנו את תורותינו - האחת לא שלמה בלי השניה, בעיקר בהתחשב בעובדה שאת תורת האמת שלנו טרם קיבלנו, שכן הושפענו מהערב רב שהסתנן לנחלתנו ובכך מרדנו בהשם והתעקשנו על חזרה לעבדות, לעידן השור, לפירמידת הניצול, השליטה והשחיתות, לעגל הזהב ופולחן החומר והאגו - דיסאינטגרציה של כניסה ראשונית לעידן טלה אותו יציאת מצרים למדבר בישרה, מונוס למאדים, מנוחות רעילה לדחק הכרחי לשם יציאה לעצמאות. מפגשו של מאדים והיצר האישי עם המרחב הרוחני של דגים והדתי של נפטון ביום הילולת הרשב"י [ל"ג בעומר בו הוא נולד ונפטר, בדומה למשה שנולד ונפטר גם הוא באותו היום ז' באדר] מביא אנרגית גבול דגים-טלה קלאסית של נקודת האיפוס ומאפשר לנו לשחרר דינים; הם הגבולות, הצימצום והעצירה בהם אנו נתקלות ברצוננו להתרחב לכיוון שאל לנו לגשת אליו. רבי שמעון אמר "יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שנבראתי ועד עתה" (מסכת סוטה מ"ה ע"א), אמירה חריפה ביותר שיצאה מפיו של אותו אחד שמסופר שכשיצא ממחבואו במערה בגליל לאחר שנים של הסתתרות מפני הרומאים (שידעו טוב מאוד שעצם קיומו על האדמה דן את ישראל לכף זכות) וראה יהודי עובד אדמה (חומר, "העול", גזירת השם על אדם בעת הגירוש) ללא רוח (קיום מצוות, "החובה", התיקון לחטא הקדמון) שרף אותו במקום במבט אחד מעיניו מרוב זעם על חילול קדושת מעמדו וחובתו הרוחנית של בן ישראל. לאחר מקרה מעט מביך זה[בכל זאת, מישהו נשרף..] ראה השם שרבי שמעון יקירנו דודנו וצדיקנו זקוק לעוד איזה רגע במערה (התבודדות הדגים הכרחית לשם ביטוי יצר הטלה באופן לא הרסני, בדומה לצרעת של מרים או הורדת משה את הלוחות השניים), שכן את הורדת הידע הרוחני הנסתר העמוק והחבוי ביותר של תורתנו במשך 12 שנים אמנם סיים, אך את חזרתו לקרקע, לגופו ולמידותיו האנושיים לא השלים, על כן נשלח חזרה למערה לעוד שנה, כך לאחר 13 שנים סה"כ של התבודדות במערה עם בנו והתחברות ליסוד הסוד העברי יכל לצאת שוב והפעם פגש אדם שמרוב אהבה להשם מעביר את חסדו דרך שפע הדסים (צמחים מקודשים) ומהלל את השבת באופן שחוצה חובות [דינים], מגדיל ראש וממוקד נתינה ללא גבול. ההדס מסמל את ריח גן עדן, לו רבי שמעון קרא גם ריח ניחוח אישה, אלמנט מעניין ביותר בתרבות העברית ובמורכבות המשחק בטבע הזכרי והנקבי שבה. עבור היוונים-רומאים ההדס הוא צמח נקבי ביותר, בעל איכויות ונוסיאניות כמו ירחיות ומקושר ליישויות בהתאם. עבורנו ההדס מסמל דווקא שילוב אנרגטי, בצורתו הגשמית מהווה סמל פאלי זכרי הקשור גם במימוש חובתו של בעל בליל הכלולות ובצורתו הרוחנית מביא את האיזון בין הקטבים ושימושו לדוגמה בעת ברכת ההבדלה נפוץ ביותר. ההדס מזוהה ברמה הקבלית עם ספירת תפארת שאסטרולוגית מחוברת לתודעה סולארית/שמשית וארכיטיפית מכילה את יעקב/ישראל כפרצוף זכרי ואת דבורה הנביאה כפרצוף נקבי. "עוּרִי עוּרִי דְּבוֹרָה עוּרִי עוּרִי דַּבְּרִי שִׁיר" דבורה מהווה בסיס מרכזי למעמד נקבי שלם בתרבות העברית, רוחנית כנביאה וממסדית כשופטת. בשירתה בעקבות נצחוננו על הכנענים בספר שופטים היא מלאת הודיה והלל לה' [אנרגיה יצירתית רוחנית נפטונית/יופיטרית/דגית] ומספרת כיצד כל הטבע התגייס לעזור גם הוא במלחמתנו על ביתנו, מהכוכבים לנחלי הארץ, אך היא משלבת באותה נשימה גם תיאורי לחימה אלימים וגרפיים ביותר [אנרגיה לוחמנית, יצרית מארסיאנית/טלאית/סולארית] ביחס לגבורתה של יעל על סיסרא. מלחמת הקודש המקשרת לוחמה לאמונה היא האנרגיה העוברת דרך דבורה, רבי שמעון בר יוחאי, כמו וגם מקביליהם משה רבנו ומרים הנביאה ועוד רבים וטובים מאבותינו ואמהותינו המורישים לנו גנטית ורוחנית את שיעוריהם ומהווים הדרכה צמודה ושמירה גבוהה ועמוקה ביותר עבור כל אחת ואחד מאיתנו, בין אם אנחנו רוצים ומכירים בזהותנו העברית ובין אם לא, שכן הזהות העברית היא פנימית, רוחנית ביסודה ומכאן עשויה להיות חבויה לחלוטין ממי מעמנו שמסרבים להכיר בה ודוחקים אותה לתת המודע ולצלם, מה שיאלץ את האנרגיה להתבטא באופנים לא מודעים ואף אגרסיביים ומזיקים לעצמנו כמו לסביבה.

מאדים הלוחם מתכונן כעת גם לכניסתו למזל טלה וביתו הזכרי, שם יפגוש את יופיטר, ולעומת ונוס-הלב שזכתה לנשיקה בדגים - בית הצדיק האהוב עליה ביותר, החייל הפנימי יזכה לנשיקה מהצדיק והגורו בשדה הקרב של טלה שהוא בית עבורו.

העובדה שזכינו בהפרש של חודש למפגשים של לבנו ויצרנו עם הדגים הגדולים מעידה על הזדמנות הפז שנוכחת לפנינו.

הגבול של טלה ודגים הוא כזה שאני יכולה לכתוב עליו שנים ולא להרגיש שהצלחתי לעשות עמו די חסד, נקודת הבריאה שהוא מייצג מפרימת האגו ללידתו ומאחדות הנשמה לדחף הלידה דואגת שכל פלנטה שחולפת בה זוכה כאמור לסנכרון עמוק ביותר - עם יופיטר, ונוס ומאדים אנו רואות את טבענו הרוחני, לבנו ויצרנו [בהתאם] משתפים פעולה בתהליך שלם של הארה.

כשאני מדברת על הארה חשוב לי להבדיל בין תפיסת ההארה האולטימטיבית ("מצב הבודהה") שמחרמנת היפים עצלניים ובין רגעי ההארה והחסד בהם אנו זוכות לבהירות גבוהה ועמוקה יותר על הלך המציאות, בין אם ביחס לעצמנו, לאחר, לאנושות, לטבע, לזמן, לבריאה או לבורא.

ההבנה שאנחנו אנושיות טמונה בגבול דגים-טלה בדיוק כמו הידיעה שאנחנו הרבה הרבה מעבר לכך וכאמור היכן שהגבול יושב כל אחת מאיתנו מחזיקה בפוטנציאל קוסמי אדיר לבריאה כמו לחורבן. אני מציעה לכולנו להתמסר ולהתחבר לנוכחותו של רבי שמעון בר יוחאי, הדוד הגזור של עם ישראל שאוהב כל אחד ואחת מאיתנו כפי שאנחנו, שכן השם העביר לו חניכה רצינית של שנה שלמה נוספת של התבודדות במערה לא כדי להמשיך ולהוריד ידע רוחני, אלא דווקא כדי לחזור לאדמה ולטבעו האנושי, שכן לא היתה זו משימתו מעולם להיות מחלק הדינים או השורף במבטים. הבנתו השלמה את טבע הדין, הצמצום והגבול היא כזו שכאמור יכולה לפטור את עולמנו כולו ממנו בדיוק מאותו כאב. ההילולה כמו מפגש הלוחם עם האמונה הנשגבת הם הזדמנות נפלאה להפנים עוד קצת שמה שעבורנו נתפס כדין, כמכשול וכסירוב מהשם למעשה מגיע דווקא ממידת רחמיו. כל דבר שלא הושג, כל דחייה, כל ביטול וצמצום ועצירה נועדו לטובתנו הגבוהה, ואם ביקשנו להגשים חלום שכל כולנו מושקעות בו אך השם לא פותח את דלת השביל המבוקש, עלינו להבין ולקבל את רחמיו האינסופיים של הבורא והבריאה, האבא והאמא הגדולים והסימביוזה הנסתרת שהם מקיימים בין הרוח והחומר במזל דגים, שכן בדיוק כפי שאמר ה' לרבי שמעון ביציאתו בראשונה והלא אפויה מהמערה; "להחריב עולמי יצאתם? חזרו למערה!". לפעמים מה שאנו תופסות כהתרחבות אישית עשוי לחבל במהלך השלם של הבריאה, בכך שנמנעת מאיתנו ודרך אחת נפתחת לנו דרך אחרת, מדויקת יותר, שלמה יותר וכזו שתוביל אותנו לסנכרון המבוקש בין הגוף, הנפש, הרוח והנשמה. גם אם עדיין קצת קשה לנו להבין מה היא מכילה וכוללת בקרבה, אם זו הדרך שנפתחה בפנינו ואנו מרגישות את הרצון הגבוה המלווה אותנו בפתיחתה - הרי שהיא האחת הטובה והראויה עבורנו כעת.

לפני צאת החג היום לקראת ערב תוכלו להדליק נר לרבי שמעון בר יוחאי, ובמידה ותרצו לברך מציעה את הקטע הבא שמצאתי וחיבבתי והוספתי מעט. התחילו בברכת; אנא מלך מלא רחמים, הנני באתי היום להדליק נר לציון הצדיק רבי שמעון בר יוחאי, שתזכני בזכות מעשיו הטובים שעשה כל ימיו, ולמען זכותו וצדקתו ותפלתו ותרומתו שזכרת לו ולנו. כן תזכור לנו זכותו וצדקתו עלי ועל כל עמך ישראל, שתקבל את תפלתנו, ותאזין לשועתנו, מה שאנחנו מבקשים מלפניך, ותמלא משאלות לבבנו לטובה ופקדנו בפקדת ישועה ורחמים משמי שמי קדם. (יש להדליק את הנר לנשמתו של רבי שמעון, ממליצה לסדר מרחב מכבד ונעים לפי תחושותיכן ורצונותיכן ומרכזי עבורו, כעת המשיכו מעל הנר;) קום צדיק הקדוש אור החי, רבי שמעון בר יוחאי. וחלה נא פני אל ויחננו, ויאמצנו ויברכנו. ויגדלנו ודגלנו. ויהדרנו ובועד טוב יועצנו. ויזכנו וימלטנו וינשאנו. ויסמכנו ויעזרנו. ויפרנסנו ויצליחנו. ויקדשנו וירפאנו. וישמרנו ויתמכנו. ולמען אברהם יצחק ויעקב משה ואהרון יוסף ודוד ופנחס ושלמה וכל הצדיקים (ושרה ורבקה ולאה ורחל ומרים ודבורה וחנה ואביגיל וחולדה ואסתר וכל הצדיקות) וכל החסדים (וה') ירחמנו ויחינו חיים ארוכים. חיים של שלום. חיים של טובה. חיים של ברכה. חיים של פרנסה טובה. חיים של חילוץ עצמות. חיים שיש בהם יראת חטא. חיים שאין בהם בושה וכלימה. חיים של עושר וכבוד. חיים שתהיה בנו אהבת שמיים ויראת שמיים. חיים שימלא כל משאלות לבנו לטובה לעבודתו יתברך אמן כן יהי רצון.

שיהיה לכולנו יום מבורך וסוף שבוע נעים ומעורר, הדיוק כרגע כל כך עדין, ההקשבה לבטן ולגוף תגלה לכן את הדרך שנחתמה ואת זו שנפתחה, כמיטב המסורת הרשב"ית אציע למי שמבקשת להעמיק עוד יותר להתחבר אליו גם דרך עץ החרוב, אם יש אחד ליד ביתכן תוכלו לשבת [ולהדליק נר] תחתיו, גם אבקת חרובית אורגנית (של ניצת הדובדבן מצוינת ונעימה) למשקה חם או קר עם או בלי חלב תעשה את העבודה וגם כמובן הפייבוריט האישי שלי, מטריות החרובים הקסומות שמרגשות אותי היום כמו שריגשו אותי כשהייתי אפרוחית קטנטנה. בברכת חג שמח, הילולה מבורכת והמון המון המון אהבה לכל אחיותי ושותפותי למחול הכוכבים, הפוסקת.